בבניה

בכיתה מול הסטודנטים חסרה לי מלה בעברית. שאלתי איך קוראים למה שנשאר מהעץ כשכרתו את הגזע שלו. השיבו “גדם”, והוסיפו ליתר בהירות: גם לבן אדם כשאין לא יד או רגל יש גדם. כמו לעץ.

נחרדתי, אך נשכתי שפה ולא אמרתי מלה אז, בשיעור — לא המקום. האם בגלל המלחמות והפיגועים המציאות הנרדפת ל”גדם” היא לא עץ שנכרת, אלא גוף פגוע של בן אדם?

העברית שלי עלתה לרמה חדשה וגבוהה במיוחד: ביום השישי שעבר, בדרך ממכולת, קיללתי נהג חצוף שעקף אותי ברמזור, בעברית. בפעם הראשונה. נשאר רק להתנסות באמירה בעברית של מילות אהבה. חסרה לי הזדמנות עד עכשיו.